הזמן שולחן

סיור וירטואלי

הפנינה הקולינרית והצדף

במקום לקפוץ למימיו הכחולים של הים התיכון אורון ישראלי צלל למעמקי הצדף השוכנת לה על גדות ימה של ראשון לציון ומצא אוצרות

דקה אחרי שהנחתי את הפלאפון, פיליפ כבר יצא מבין המכוניות, נע עם כל החן של ג'ירפת קרקס. יום ארוך עבר על שנינו, ארוך וחם ועדיין לא התחיל הקיץ רשמית. סידורים מנעו מאיתנו לקפוץ לים במהלך היום אז החלטנו על צ'ופר אחר. הדלת נסגרה והתחלתי לנסוע, שלוש דקות אחר כך כבר ראינו אותה מולנו. אי אפשר לפספס אותה, את הפנינה הקולינרית של ראשון לציון - מסעדת הצדף, השוכנת לה בנוחות אלגנטית על הכביש המוביל לחוף ראשון לכל באי הים לראות.


 


לא עברה דקה נוספת והרכב כבר חנה מחוץ למסעדה בחניה המיועדת ופיליפ ואני התרווחנו לנו בשולחן. מסביבנו הרבה עץ, מהתקרות הגבוהות ירדו שלוש נברשות כעכבישים אחרי הגשם. אתה יודע שהמקום יוקרתי אם יש בו נברשת. שרית המלצרית פסעה לעברנו בחינניות, חיוך תמידי על פניה ועיניים תכולות בצבע הים עצמו. "מגוון סלטים וג'בטות יגיעו מיד", הנהנו, שנינו גווענו ברעב. כשהסלטים כבר הגיעו חשבתי לעצמי שהשימוש במילה "מגוון" הוא ה'אנדרסטיימנט' של החודש. לא פחות משבע עשר צלוחיות סלטים נחתו על שולחננו, מלווים בסלסלה עם לחמניות ג'בטה קטנות וחמות.


 


ברוב תמימותנו גם הזמנו מנה ראשונה, חציל לבנוני קלוי בשלמותו על מצע טחינה ירוקה, בתחמיץ עגבניות וסומק (35 ₪) ובקבוק למברוסקו (80 ₪) כדי לשטוף את הכל. במחווה לז'אק קוסטו (אקולוג וחוקר ים הנחשב לאבי הצלילה המודרנית), צללנו פנימה לתוך הצלוחיות. כששאלתי את פיליפ לדעתו הוא הרים את ראשו לשנייה ואמר לי: "תכתוב שהדלעת האפויה טעימה, גם החתיכות מטיאס והכרובית, אל תשכח את הטחינה והציזיקי ואת הסלט ביצים וכמובן את החצילים בצ'ילי מתוק עם האגוזים וה... עזוב, תכתוב שהכל טעים", הוא אמר ולקח ניגוב של טחינה ירוקה מהצלחת בה שכן לו בנוחות מה שהיה החציל הלבנוני עד לא מזמן.


 


כמה דקות קצרות אחר כך וגם העיקריות נחתו על השולחן. פיליפ בחר בפילה לברק ברוטב שמנת, לימון ופסטו, עשבי תיבול וצ'יפס (105 ₪), בעוד אני שמתי את מעודי בשוק טלה אפוי עם אורז פרסי (120 ₪). הבושה ניכרה על פניי כשראיתי שלא אצליח לסיים את הכל אבל פשוט היה יותר מדי. בעוד האורז היה סטנדרטי, הבשר היה מעולה. רך, איכותי, שומני במידה. הפילה לברק היה עשוי בשלמות, הרוטב שמנת מקפיץ את המנה עשרות מונים והפסטו בדיוק במידה הנכונה ואינו משתלט על הטעם.


 


החלטנו לסיים את הארוחה עם מיני סברינות במילוי גנאש שוקולד לבן במרק תותים (40 ₪) ובמנת הספיישל של היום - מוס שוקולד לבן עם רוטב פסיפלורה עליו הונחו שני פרלינים, פיסטוק ופירות יער (40 ₪). את הקינוחים מכינה במקום קונדיטורית מומחית וההשקעה ניכרת גם בעיצובם. מבין השניים לבי היה עם הסברינות. מרק התותים שבו נחו הסברינות היה טרי ומתוק, גנאש השוקולד הלבן היה מצוין. מוס השוקולד זכה בחסדיו של פיליפ שפתח את עיניו כשראה את 'רשת' השוקולד הלבן שהגיעה עם המנה. המוס עצמו היה קליל ואוורירי, מתוק אבל לא יותר מדי. שתי מנות מושלמות לסיומה של ארוחה טובה. וארוחה טובה זו היתה. כשניסינו לקום הרגשנו כמו שני גושי ברזל היושבים על כסא העשוי מגנט. בטבע לא בכל צדף יש פנינה, לשמחתנו זה לא היה מקרה, אנחנו מצאנו את הצדף עם הג'קפוט.